צובירי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.התובעת נהגה ברכבה הפרטי ברחוב חד-סטרי ודו-מסלולי, בנתיב השמאלי. הנתבע, שרכבו מבוטח אצל הנתבעת, נסע אף הוא באותו רחוב, ברכב מסחרי להובלת חבילות. לטענת התובעת – היה רכב הנתבע בנתיב הימני ומעט לפניה; לטענת הנתבע – במרכזם של שני הנתיבים, שכן רוחב הרכב המסחרי וקיומן של מכוניות חונות משני עברי הכביש אינו מאפשר לו לנסוע באחד הנתיבים, ואותה עת היתה הנתבעת מאחוריו. או אז פנה רכב הנתבע לשמאל, ורכב הנתבעת פגע בו בדופן שמאלית אחורית, תוך שרכב הנתבעת נפגע בפינתו הימנית הקדמית. המחלוקת היא לעניין האחריות לתאונה.

2.לטענת התובעת, שני כלי הרכב נסעו זמן מה ברחוב, במהירות שאינה גבוהה, בעוד הנתבע מצוי במסלול הימני, והיא בשמאלי, כאשר ברגע המכריע רכב הנתבע היה מעט לפני רכבה שלה. לפתע החל הנתבע בפניה לשמאל, תוך שהוא חותך את הנתיב שלה, ואף שהספיקה לראות את פנס האיתות השמאלי-קדמי שלו תוך שהוא מחל בפנייה, לא היה סיפק בידה לבלום את רכבה טרם שפגעה ברכב הנתבע. זאת, אף שניסתה להימלט לעבר חניה פנויה שהיתה לשמאל הדרך, מיד לפני הפניה לרחוב היוצא לשמאל.

3.לטענת הנתבע, הוא נסע במרכז שני הנתיבים, כאשר רכב הנתבעת, כך הוא מעריך – מאחוריו. הוא החל בפניה לשמאל בעקבות רכב מסחרי אחר של אותה חברה שפנה אף הוא לשמאל, לא ראה את רכב התובעת במראה – אף כי ייתכן שהרכב היה ב"שטח המת" של המראה, ואז התנגשה בו הנתבעת. הוא גרס בכתב ההגנה כי במהלך הפנייה לשמאל ניסתה התובעת לעקוף את רכבו – וכך אירעה הפגיעה.

4.דין התביעה להתקבל. גרסת התובעת עדיפה בעיניי, בפרט לאחר ששמעתיה ונתתי אמון בדבריה. אציין אך מספר נתונים רלבנטיים: הנתבע גורס מלכתחילה כי נהג בדרך שאינה חוקית, קרי באמצע שני הנתיבים, ואף את הפניה לשמאל החל (אף לשיטתו) שלא מן הנקודה הקרובה ביותר לשמאל הדרך. גם כאשר החל לפנות – נראה כי לא בחן כנדרש האם אין רכב לשמאלו, אלא פנה ישירות בעקבות הרכב המסחרי שעשה זאת לפניו; שהרי אפילו יש "שטח מת" במראה, היה עליו להסב מבטו לשמאל כדי לראות תנועה מתקרבת. מובן שרכב התובעת לא הגיח יש מאין, וניתן היה לראותו כאשר ביקש הנתבע להתחיל בפנייתו.

יתרה מכך: טענתו של הנתבע כי רכבו היה לפני רכב התובעת, והאחרונה ניסתה לעקוף אותו – אינה מובנת דיה: אילו אכן היה הנתבע לפני התובעת ומתחיל בפניה לשמאל – הרי שהוא היה חוסם כליל את נתיב נסיעתה של התובעת, ולא היתה לה כל דרך (ואף לא כל סיבה) לנסות ולעוקפו. כפי שביארה התובעת כאשר נשאלה בעניין, שול הדרך לא איפשר ביצוע כל עקיפה של רכב הנתבע, שכן הוא מסתיים לפני הפנייה לרחוב שמשמאל. מתווה התאונה מתיישב אפוא טוב יותר עם גרסת התובעת, שלפיה ברגע המכריע היה רכבה בנתיב השמאלי בקרבה לרכב הנתבע, שהיה אך מעט לפניה, וביצע את הפניה (בעקבות הרכב המסחרי האחר) תוך "חיתוך" הנתיב שלה, ובלי לשים לב כי הוא מסכן את התובעת.

5.אשר לגובה הנזק: התובע טענה לנזק של 4,054 ₪, בתוספת שכ"ט השמאי בסכום של 580 ₪. הנתבעים טענו אמנם לפער בן שבועיים בין התאונה לבין עריכת חוות הדעת, ברם לא שאלו את התובעת דבר בעניין זה בחקירתה הנגדית, וממילא לא התרשמתי כי התובעת ניסתה לייחס לאותה תאונה נזקים שאירעו בתקופת הביניים.

6.התביעה מתקבלת אפוא. הנתבעת תשא במלא נזקיה של התובעת, לרבות שכר טרחת השמאי, בסכום כולל של 4,634 ₪, ובנוסף בהוצאותיה בסכום של 750 ₪.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: